מיכל ואלון, זוג בשנות החמישים לחייהם, הם הורים לשני ילדים. לפני כשלוש שנים הם קיבלו לביתם את ניב בן ה-8, שהוצא מבית הוריו בשל הזנחה ואלימות.
איך הכל התחיל
מיכל ראתה מודעה בעמוד הפייסבוק של ארגון שחר והחליטה להרים טלפון. "עבורי, להיות משפחת אומנה תמיד היה חלום. דודה של אמא שלי הייתה משפחת אומנה, וכך נחשפתי לעולם הזה עוד מילדותי."
אלון היה פחות מחובר לרעיון בהתחלה. "לקח לי כמה חודשים, אבל מה ששמעתי שם לא עזב אותי, ולכן בסוף החלטנו ללכת על זה ביחד."
שיתוף הילדים
"בהתחלה לא שיתפנו את הילדים כי רצינו להיות סגורים על זה בעצמנו," מספר אלון. "כששיתפנו אותם, בהתחלה הם נבהלו ואמרו לא. לא העלינו את הנושא שוב, אבל אז הם התחילו לשאול שאלות. לבסוף, הגענו להסכמה משותפת."
ההגעה הביתה
"כשהוא הגיע, הרגשתי כאילו שהגיע תינוק חדש לבית," מספרת מיכל. "בלילה הראשון הוא שאל: אני יכול לקרוא לך אמא? זה מאוד ריגש אותי."
"לפעמים אני מרגישה שהוא רוצה להיוולד מחדש, לנו, כדי להרגיש חלק מאיתנו. אבל אני יודעת גם כמה הוא קשור להורים שלו. הסברנו לו שאנחנו לא מחליפים אותם, אלא בנוסף אליהם."
ההתרגלות
"ילד קטן אחד, שהקרקע נשמטה לו מתחת לרגליים," מתארת מיכל. "למדנו שדווקא ברגעים הכי משפחתיים, הכי חמים – גם קשה לו, כי הוא חושב על ההורים והאחים שלו. אנחנו מכילים את זה."
"היום הוא יותר מקבל ומתחיל להבין שהמקום שלו כאן. הוא יודע שיש מאחוריו חומה ושלא משנה מה, אנחנו מאחוריו!"
הליווי
"מנחת האומנה היא המגדלור שלנו באמצע ים סוער," אומרת מיכל. "אנחנו מחכים למפגשים איתה בכיליון עיניים. היא עוזרת לנו לראות את הדברים מנקודת מבטו של הילד."
מה האומנה נתנה למשפחה
אלון: "זה לקח את הדברים הטובים שהיו בי קודם והעצים אותם. היום אני מסתכל גם על הילדים שלי ושם לב יותר לדקויות הקטנות."
מיכל: "זה הפך אותי ליותר חדת הבחנה. אני חושבת ששלושת הילדים הרוויחו המון מהאומנה."
לסיום
"לפני יומיים השכבתי אותו לישון," מספר אלון. "הוא חיבק ואמר: אבא, אני אוהב אותך! זה היה כל כך מרגש ואמיתי!"
"בשבילי, אומנה היא לונה פארק. יכול להיות שבוע של קושי, אבל מספיק משפט אמיתי אחד כזה – וזה שווה הכל."
