לפני שילד מגיע למשפחת אומנה, קדם לכך הליך ארוך, מקצועי ולעיתים גם משפטי. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, הוא החוק שמסדיר את השאלה המורכבת ביותר במערך ההגנה על ילדים בישראל: מתי המדינה רשאית להתערב בחיי משפחה, ובאילו תנאים היא רשאית להוציא ילד מבית הוריו.
במאמר הזה נסביר את המונחים המקצועיים, את שלבי התהליך ואת הגורמים המעורבים בו. חשוב לומר את זה כבר בפתיחה: ארגון שחר אינו מחליט על הוצאת ילד מהבית ואינו צד בהליך המשפטי. אנחנו נכנסים לתמונה בשלב שאחריו, כשצריך למצוא לילד בית וללוות אותו ואת המשפחה שקולטת אותו.
מהו חוק הנוער (טיפול והשגחה)?
חוק הנוער (טיפול והשגחה) נחקק בשנת 1960, כ-56 שנים לפני חוק אומנה לילדים. הוא עוסק בקטינים שנשקפת להם סכנה או שאינם מקבלים טיפול והשגחה נאותים, ומגדיר את הסמכויות של המדינה לפעול בעניינם.
נקודה שחשוב להבהיר: זהו לא חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, שהוא חוק נפרד העוסק בקטינים שנחשדים או מואשמים בעבירות פליליות. השניים מתבלבלים לעיתים קרובות, אבל התכלית שלהם שונה לחלוטין: האחד עוסק בהגנה, השני בשפיטה.
שלושה מונחים בסיסיים שכדאי להכיר:
- קטין – מי שטרם מלאו לו 18 שנים.
- האחראי על הקטין – הורה או מי שהילד נמצא במשמורתו או בהשגחתו.
- עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) – עובד סוציאלי שמונה במיוחד לעניין החוק הזה, ולו סמכויות ייחודיות שאין לעובד סוציאלי אחר. בעבר נקרא בעל התפקיד "פקיד סעד".
הסמכות השיפוטית לפי החוק נתונה לבית משפט שלום המשמש כבית משפט לנוער.
"קטין נזקק": ההגדרה שהכול מתחיל בה
שער הכניסה לחוק הוא הגדרת "קטין נזקק". סעיף 2 לחוק מונה שבע עילות, ודי בהתקיימות אחת מהן:
- לא נמצא אחראי עליו.
- האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו, או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה.
- הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים.
- הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער.
- הוא נתון להשפעה רעה, או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה.
- שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת.
- הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).
חשוב להבין: הגדרת ילד כ"נזקק" אינה זהה להוצאתו מהבית. היא פותחת את הדלת למגוון התערבויות, שרובן המכריע מתרחשות בתוך הבית ובתוך הקהילה. הוצאה מהבית היא הקצה הרחוק של הרצף, לא נקודת הפתיחה שלו.
לפני בית המשפט: ועדת תכנון טיפול והערכה
רוב המקרים אינם מתחילים באולם בית משפט אלא במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, בפורום שנקרא הוועדה לתכנון טיפול והערכה (ותט"ה). דרכי עבודתה מוסדרות בהוראה 8.9 לתקנון העבודה הסוציאלית (תע"ס).
הוועדה מורכבת מצוות רב-מקצועי הכולל יושב ראש ועדה, עובד סוציאלי משפחה ואנשי מקצוע נוספים בהתאם לגיל הילד ולצרכיו. תפקידה לגבש תוכנית טיפול, ובהמשך לעקוב אחר יישומה.
מה הוועדה יכולה להמליץ?
- המשך טיפול בילד ובמשפחה בתוך הקהילה, לצד כלים וסיוע להורי הילד.
- שילוב הילד במסגרת חוץ ביתית, כגון משפחת אומנה או פנימייה, כשהטיפול בקהילה אינו נושא פרי.
תוכנית הטיפול מתקבלת ברוב קולות, וככל הניתן בהסכמת הורי הילד והילד עצמו בהתאם לגילו ולמצבו.
ומה קורה כשהורי הילד מתנגדים?
כאן נכנס לפעולה מנגנון מדורג, שנועד למצות את כל אפשרויות ההסכמה לפני פנייה לערכאות:
- דיון נוסף בוועדה בהרכב חדש ומורחב.
- אם ההתנגדות נמשכת, ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף בפני ועדה מחוזית לתכנון טיפול והערכה.
- במקביל, קיימת זכות להגיש ערר לוועדת ערר על היבטים פרוצדורליים וטכניים בעבודת הוועדה. את טופס הערר יש להגיש בתוך 7 ימי עבודה ממועד הדיון או ממועד קבלת ההמלצה.
ככלל, שירותי הרווחה לא יפנו לבית המשפט בבקשה להוציא ילד מביתו עד שלא יסתיימו הליכי הדיון בוועדה המחוזית או בוועדת הערר. כמו כן, בעקבות בג"ץ 8647/22, הורה זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיוני הוועדה לתכנון טיפול והערכה.
מתי בית המשפט מכריע, ומה הוא רשאי להורות
כשעובד סוציאלי לפי חוק הנוער סבור שהקטין נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו נדרשת החלטה שיפוטית, משום שאין הסכמה של האחראי על הקטין או משום שיש הסכמה אך הקטין אינו מציית, הוא רשאי לפנות בבקשה לבית המשפט.
הבטחות פרוצדורליות שהחוק קובע
בית המשפט לא ייתן החלטה לפי החוק אלא לאחר שני תנאים מצטברים: הוגש לו תסקיר מטעם עובד סוציאלי לפי חוק הנוער, וניתנה הזדמנות לקטין, לאחראי עליו ולעובד הסוציאלי לטעון את טענותיהם ולהציע הצעותיהם.
הדרכים שבית המשפט רשאי לנקוט
משנוכח בית המשפט שהקטין נזקק, סעיף 3 לחוק מקנה לו מדרג של אפשרויות. בין השאר הוא רשאי:
- לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לו דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, לרבות לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי.
- להעמיד "ידיד" לקטין, שישמש גם יועץ לאחראי עליו, ולקבוע את סמכויותיו ותפקידיו.
- להעמיד את הקטין תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער.
- להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו ולמסור אותו למשמורת רשות סעד, שתקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון.
שימו לב לניסוח של החוק לגבי האפשרות האחרונה: היא פתוחה בפני בית המשפט רק "אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה". זהו ניסוח של מוצא אחרון, ולא של אפשרות שוות ערך לאחרות.
בשפה המקצועית המוכרת בשטח, ההחלטה מכונה צו נזקקות, והיא יכולה ללבוש שתי צורות עיקריות: צו השגחה בקהילה, שבו הילד נשאר בביתו תחת פיקוח, וצו הוצאה ממשמורת, שבו הילד עובר לסידור חוץ ביתי. ילדי אומנה שהוצאו מביתם בצו בית משפט נמצאים תחת צו הוצאה ממשמורת.
תוקף ההחלטה
- החלטה לפי החוק לא תינתן לתקופה העולה על שלוש שנים, אך בית המשפט רשאי להאריך את תוקפה מדי פעם לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת.
- ההחלטה פוקעת כשמלאו לקטין 18 שנים.
- החוק אוסר על פרסום כל דבר העשוי להביא לזיהויו של קטין שעובד סוציאלי לפי חוק הנוער פועל בעניינו. זו אחת הסיבות לכך שארגוני אומנה אינם מפרסמים תמונות או פרטים מזהים של ילדים ושל המשפחות הקולטות אותם.
אמצעי חירום: כשאין זמן להמתין להליך
לצד המסלול המסודר, החוק מכיר במצבים שבהם המתנה עלולה לסכן את הילד.
סעיף 11 – אמצעי חירום. סבור עובד סוציאלי לפי חוק הנוער כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה, או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, הוא רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים לדעתו, אף ללא הסכמת האחראי על הקטין. הסייג מפורש: לא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.
הסמכות הזו אינה בלתי מוגבלת. היא אינה מאפשרת לעובד הסוציאלי להורות על בדיקה פסיכיאטרית או על אשפוז ללא הסכמת האחראי. במצבים כאלה עליו לפנות לפסיכיאטר מחוזי, או להביא את הקטין לבית חולים לבדיקה בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.
סעיף 12 – אמצעים זמניים. בית המשפט רשאי, בהחלטת ביניים ואף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים ולאשר אמצעי חירום שננקטו. החלטת ביניים כזו פוקעת כעבור 30 יום אם לא הוארכה.
זהו בדיוק המצב שבו נכנסות לפעולה משפחות אומנת חירום, שנדרשות להיות זמינות לקליטת ילד בכל שעות היממה ובהתראה קצרה.
אחרי ההחלטה: לאן הילד הולך?
משהתקבלה החלטה על סידור חוץ ביתי, נקבעת המסגרת המתאימה לילד. מדיניות משרד הרווחה, המכונה "מדיניות הבית הקבוע", קובעת מדרג ברור: בראש העדיפויות חזרת הילד לביתו לאחר שיקום המשפחה, אחר כך אימוץ, ורק לאחר מכן סוגי האומנה השונים ופנימייה.
שני עקרונות מנחים שכדאי להכיר:
- העדפה למסגרת משפחתית. חוזר מנכ"ל משרד הרווחה משנת 2015 קבע עדיפות להשמה במשפחות אומנה על פני פנימיות, ובפרט לגבי ילדים עד גיל 8, שההנחיות מפנות אותם להשמה במשפחת אומנה.
- העדפה לקרובי משפחה. חוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 קובע עדיפות מפורשת להשמת ילד אצל קרוב משפחה שעומד בתנאים הנדרשים.
אומנת קרובים שומרת על רציפות משפחתית ותרבותית ומקלה על הילד את המעבר.
הפער בין המדיניות למציאות מתועד היטב. בדוח מבקר המדינה משנת 2023 נמצא כי בשנים 2016 עד 2021 שהו בממוצע 7,621 ילדים בפנימיות ו-3,789 ילדים באומנה, ומשך השהייה הממוצע במסגרות חוץ ביתיות עמד על 3.7 שנים. עוד עלה שרק כ-10 אחוזים מהילדים שהוצאו מביתם שבים אליו. הנתונים האלה הם חלק מהסיבה לכך שהמחסור במשפחות אומנה בישראל אינו סוגיה תיאורטית.
מה תפקידו של ארגון האומנה בתהליך?
זו נקודה שמתבלבלים בה הרבה, וכדאי לחדד אותה.
ארגון שחר, כמו יתר הגופים המפעילים, אינו מחליט אם ילד ייצא מביתו ואינו משתתף בהכרעה הזו. ההחלטה מתקבלת בוועדה לתכנון טיפול והערכה, ובמקרים של היעדר הסכמה בבית המשפט לנוער.
הארגון נכנס לתמונה בשלב שלאחר מכן. המידע על הילד מועבר מלשכת הרווחה למפקח האומנה המחוזי ומשם לארגוני האומנה, שמחפשים עבורו משפחה מתאימה. מכאן ואילך תפקידנו כולל:
- איתור משפחה מתאימה לילד, בהתאמה לרקע הדתי, התרבותי והלשוני שלו.
- העברת מלוא המידע הרלוונטי למשפחה המיועדת ומפגש שלה עם הגורמים המטפלים, לפני שהיא מקבלת החלטה.
- בניית תוכנית טיפול מפורטת לילד וליווי יישומה.
- ליווי צמוד של מנחת אומנה, עובדת סוציאלית שמלווה את הילד ואת המשפחה לאורך כל התקופה, בביקורי בית ובקשר שוטף בהתאם לצורך.
- שמירה על קשר בין הילד להורי הילד ולמשפחתו, וליווי המפגשים בהתאם להחלטות שהתקבלו.
שאלות נפוצות על חוק הנוער (טיפול והשגחה)
האם הורי הילד מאבדים את האפוטרופסות עליו?
ככלל לא. הורי הילד ממשיכים לשמש אפוטרופסים טבעיים, ונדרשת הסכמתם לפעולות מסוימות בעניינו. במקרים שבהם אינם מסוגלים לכך, בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס. הורי האומנה מקבלים סמכויות בענייני היום-יום של הילד, אך אינם משמשים אפוטרופוסים שלו.
כמה זמן תקפה החלטה של בית המשפט?
עד שלוש שנים בכל פעם, עם אפשרות להארכה לתקופות נוספות. בכל מקרה ההחלטה פוקעת בהגיע הקטין לגיל 18.
האם אפשר להתנגד או לערער?
כן. להורי הילד ולילד עצמו, בהתאם לגילו ולמצבו, יש זכות להביע עמדה בוועדה, לבקש דיון בהרכב מורחב, לבקש דיון נוסף בפני ועדה מחוזית, ולהגיש ערר על היבטים פרוצדורליים. בהליך המשפטי עצמו החוק מחייב לתת לקטין ולאחראי עליו הזדמנות לטעון את טענותיהם לפני מתן החלטה, וניתן לפנות לסיוע משפטי בהתאם לזכאות.
האם החוק חל גם על נוער שביצע עבירה?
אחת מעילות הנזקקות מתייחסת לקטין שעשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים. אבל ההליך הפלילי עצמו מוסדר בחוק נפרד, חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
לסיכום
חוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא התשתית המשפטית שממנה מגיעים ילדים לאומנה מלכתחילה. הוא בנוי סביב שני עקרונות שמושכים לכיוונים מנוגדים: ההכרה בכך שמקומו הטבעי של ילד הוא בבית משפחתו, וההכרה בכך שיש מצבים שבהם הבית הזה מסכן אותו. המנגנונים שתיארנו כאן, מהוועדה לתכנון טיפול והערכה ועד לדרישת התסקיר ולזכות הטיעון, הם הניסיון של המחוקק לאזן בין השניים.
בפועל, האיזון הזה תלוי גם במשהו שאינו כתוב בחוק: בקיומן של משפחות שמוכנות לפתוח את ביתן. ככל שיש יותר משפחות אומנה זמינות ומתאימות, כך גדל הסיכוי שילד שהוצא מביתו יגיע למסגרת משפחתית ולא מוסדית, ושהוא יגיע אליה מהר יותר. אם עלה בכם הרהור בכיוון הזה, אתם מוזמנים לקרוא על התהליך להפיכה למשפחת אומנה או ליצור קשר עם ארגון שחר לשיחה ללא התחייבות.
